זאדה ZADA

על הזאדה כבר שמעתם? תחסכו את ההגעה.

התרגשתי מאוד להגיע למסעדת זאדה החדשה לארוחת בוקר, אבל במבחן המציאות היא כשלה נחרצות.

הפעם אתחיל בסדר שונה, בסיכום.

מי שאחרי זה ירצה פירוט, שימשיך לקרוא (תופתעו כמה שהיה גרוע):

- האוכל (מנה עיקרית וגישה לבופה מרכזי) לא היה מוצלח ומרגש, בטח שלא עבור מחיר מופקע של 129 ש"ח לאדם.

- השירות היה מזעזע. ניכר כי המקום אינו מקצועי בשום צורה ובעיקר לא נראה כי המקום מודע לכך או כי יש בכוונותיו לשנות זאת.

- ארוחת הבוקר ממוקמות בקומה 1- ולכן האזור די חשוך. לא הפייבוריט שלי לארוחת בוקר.

אל תתנו למראה לתעתע

זאדה, הסיפור האמיתי #התחלנו:

זאדה ממוקמת במלון דריסקו בפאתי יפו.

הגעתי יחד עם שלושת אחיותיי (אירוע מכונן) לפקוד את המקום החדש בהתלהבות רבה. התחלתי להתבאס כבר שהשילוט לארוחת הבוקר הורה לרדת לקומה מטה כאשר בכל צעד וצעד נהיה חשוך יותר ויותר.

חלל ארוחת הבוקר כך מסתבר, מחולק לשני חללים. החלל המרכזי בו נמצא גם הבופה, מואר בתאורה מיוחדת ועמומה (קצת עמומה מידי לטעמי וצריך להסתגל אליה) והחלל השני שזכה מאיתנו לתואר "הצינוק" מכיל ארבעה שולחנות סטנדרטיים, כל אחד מהם לארבעה אנשים והוא ממש חשוך. יש בו חלון אחד, אבל חלון בקומת מרתף הוא לא ממש יעיל.

אנחנו הושבנו בחלל החשוך ומיד ביקשתי מהמארחת לעבור לחלל השני (גם קפאנו מהמזגן שהיה צמוד לשולחן שלנו). המארחת עוררה בי תקווה כשאמרה שעוד מעט יתפנה שולחן ונעבור.

בינתיים התרשמתי לטובה מהסכו"ם היפה, מהצלחות המסוגננות ומקוביות הסוכר החום והלבן ואמרתי לעצמי שעוד מעט עוברים למקום יותר מואר ואיזה כיף לנו!

ארוחת הבוקר בזאדה עולה 129 ש"ח וכוללת מנה עיקרית לבחירה, מיץ טבעי, שתייה חמה וגישה חופשית לבופה.

בבופה בזאדה אין קערות ענקיות ו"המוניות" וגם הצלחת שאמנם היא מאוד יפה, לא מאפשרת להעמיס הרבה אוכל עליה. תמצאו בו מספר סלטים, קישים, ירקות חתוכים, לחמים, גבינות לבחירה ועוד. האוכל היה מעט "אנמי" לטעמי וגם הצבעים של המאכלים השונים היו די חיוורים ולא מגרים או מושכים את העין במיוחד. במבחן הטעם בכלל לא נפלתי.

חזרנו לשולחן עם האוכל מהבופה וחיכינו למלצר כדי להזמין את המנות. בחרנו ב:

ערימת פנקייקים שחורים (אל תתלהבו עדיין)

פרנץ' טוסט מתוק עם דבש ושמנת חמוצה

ביצים עלומות על ראגו עגבניות (שם יפה לשקשוקה לא מוצלחת)

ראגו פטריות עם תרד, גבינת פטה וביצת עין

בינתיים התחלנו לאכול (אוכל מהבופה) ושוב ביקשתי לבדוק מה עם השולחן לאחר שעברו עשר דקות מהגעתנו. לאחר עשר דקות נוספות (סה"כ 20 דקות) הגיעו המנות לשולחננו ותיזכרתי את המלצר שלנו (שבקושי ידע/הבין עברית) על מיץ התפוזים שהזמנו ולא הגיע. ביקשתי שיבדוק אם כבר התפנה שולחן אחר כיוון שאין טעם שנתחיל לאכול ומיד נצטרך לקום ולעבור שולחן.

בינתיים המנות התקררו להן מהמזגן המקפיא אז הלכתי שוב לבדוק מה קורה מול אחד מאנשי הצוות, אך לא מצאתי בכל חלל המסעדה אף אחד. ראיתי בעצמי שיש שולחן ללא אנשים שמחכה לפינוי הכלים וכאשר המלצר שלנו עבר באזור ה"צינוק" עידכנתי אותו בכך והוא אמר שמיד יפנו את השולחן ונעבור אליו. ביקשנו גם לבדוק מה עם מיץ התפוזים שהזמנו עם המנות שעדיין לא הגיע והוא אמר שהוא מיד יגיע ובאותה הזדמנות הזמנו גם קפה.

לאחר עשר דקות נוספות לא קרה דבר אז הלכתי לבדוק מה קורה והפלא ופלא, השולחן עדיין לא פונה. פניתי למארחת והיא אמרה שנעבור תוך 3 דקות (בשלב הזה כבר איבדתי אמון במקום). לאחר קרוב ל-10 דקות גם אחותי פנתה למארחת והדבר לא עזר. לאחר מספר דקות נוספות קמתי בעצמי לראות מה קורה ואז ראיתי שאחת האחראיות מפנה את השולחן טיפין-טיפין בעצלתיים. כפיים!!!

כמובן שעד כה מיץ התפוזים עוד לא הגיע והמנות כבר היו קרות לחלוטין. אם היינו יודעות שלא שנעבור כפי שהובטח בכל פעם מחדש כבר היינו מתחילות לאכול אותן (ומסיימות. את חלקן אפשר בביס).

לבסוף הועברנו, לאחר למעלה מ-45 דקות. התיישבנו בשולחן ואז הבחנתי שמצולחתות עליו שתי חתיכות מלפפון שכל מי שפינה את השולחן הצליח לפספס (ברצינות?).

ניסינו לתפוס מלצר לברר מה עם המיץ והקפה ואחת המלצריות הנחמדות הצליחה להביא 2 כוסות ריקות ולמזוג אליהן מיץ תפוזים, על אף שהיינו ארבע במספר.

לאחר זמן מצטבר של קרוב לשעה הקפה לא הגיע ומהצד שמעתי את המלצרים המבולבלים בקריאות אחד לשני כמו "איפה יש מגשים? אני לא מוצאת" או את הברמן במעט עצבנות "איך עדיין לא הוצאתם את התה הזה?". זה אולי נשמע כמו בלגן אבל משום מה הכל נעשה באיטיות ובאדישות יתר.

לאחר בקשה לבדיקה נוספת של הקפה שעוד לא הגיע, ביקשתי לקרוא לאחראית. (טאטאטאטם).

פתחתי והסברתי שהחוויה שלנו לא תואמת את המחיר שהם דורשים לאדם (129 ש"ח. מהבראנצ'ים היקרים ביותר שתמצאו בתל-אביב), לא באוכל, ובטח שלא בשירות. הצגתי את "עלילות הקפה" והיא הסבירה לי שהיא בדיוק מנסה להכין לי אותו. השיחה התגלגלה כך שבסופה האחראית אמרה שלא נשלם על הארוחה. אבל עדיין, רצינו לשלם לפחות על חצי שולחן, בכל זאת, אכלנו.

ועכשיו, לאחר כמעט שעה, הרגע המכונן הגיע!!! ה ק פ ה:

אין הרבה מה להגיד. טעים הוא לא היה. הקפה הקר הגיע ללא מי סוכר (כמובן שגם בשביל לקבל אותם צריך לחכות מעל זמן סביר, ואל תדאגו, הם גם לא יגיעו בקנקן מתאים למזיגתם). הלאטה הנוסף שהזמנו התחפש לחלב חם, בגוון יותר לבן ממני (רבים חושבים שאני אשכנזייה מלאה, על אף שזה לא נכון, אבל זה כבר סיפור לקפה בצבע הנכון).

המנות העיקריות היו מאוד מאכזבות וקטנות.

מנת הראגו עגבניות וביצים עלומות הייתה חריפה מאוד על אף שהוגדרה כפיקנטית ובעיקר לא הייתה טעימה.

מנת ראגו פטריות עם תרד, גבינת פטה וביצת עין הייתה נחמדה וקטנה מאוד (זה לא היה נראה בוטיקי ונחמד אלא קמצני). בנוסף בכל זמני ההמתנה המתמשכים התחילו לצאת מיצים מהראגו שלא עוררו את התאבון. את הפטה לא הרגשתי בכלל.

ערימת הפנקייקים השחורים הגיעו בקוטר של בערך 5 ס"מ והמרקם שלהם היה מעט גומי, לא לעיס ובעיקר לא טעים. "ערימה" זו תרמית טרמינולוגית.

הפרנץ' טוסט היה בעיני דווקא נחמד וטעים.

לבסוף, הגיע מנכ"ל המלון לאחר ששמע על החוויה שלנו לשוחח עימנו. יש לציין שהוא היה מאוד אדיב והופתע כמונו לשמוע שחיכינו לקפה כמעט שעה. שוחחנו מעט והוא גילה הרבה אמפתיות לתחושת האכזבה שלנו והסברתי לו שבכל זאת נהיה מעוניינות לשלם, גם אם לא את כל החשבון. הוא הסביר שהוא לא מוכן ושהוא מתנצל, שאם נבוא לחוויה מתקנת הוא ישמח ואז נשלם. הוא ביקש שנפנה אליו באופן אישי ונתן לי את כרטיס הביקור שלו. זוהי הפעם הראשונה שחוויתי יחס אישי כמו שציפיתי במסעדה שגובה 129 ש"ח לארוחת בוקר ועל אף שזה היה מאוד נחמד זה היה מעט מאוחר מידי.

לא יודעת אם אחזור לזאדה בקרוב או בכלל.

דעו שהמלון מציע לחנות בחניון סמוך במחיר של 60 ש"ח (מופקע בעייני). מצאנו חניה בהמשך הרחוב ללא תשלום.